<h1>ארחות חיים דין שכירות סימן א'</h1>
<h2>דף יב:</h2>
מציאת הפועל לעצמו אם לא שכרו ללקט מציאות כגון שחסר הנהר ושכרו ללקט הדגים הרי מציאתו לבעל הבית ואפילו מצא כיס מלא דינרים.
<h2>דף עה:</h2>
השוכר את הפועלים והטעו בעל הבית או בעל הבית הטעה אותן אין להם זה על זה אלא תרעומות פירש כגון שבעל הבית מוצא פועלים אחרים וכן הפועלין מוצאין בעל הבית אחר לשכרן על כן אין להם זה על זה אלא תרעומות שהוא מצריכן להוליך כליהם על כתפיהם בחצי היום ולהכנס בשדה אחרת ע"כ. בד"א בשלא הלכו [אבל הלכו] החמרים ולא מצאו תבואה או מצאו פועלים שדה כשהיא לחה או שכרן להשקות שדה ומצאוה שנתמלאת מים אם בקר בעל הבית מלאכתו מבערב ומצאה שצריכה פועלים אין לפועלים כלום מה יש בידו לעשות. ואם לא בקר נותן להם שכרן כפועל בטל. בד"א בשלא התחילו במלאכה אבל אם התחיל הפועל במלאכה וחזר בו אפילו בחצי היום חוזר שנ' כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים. כיצד דין הפועל שחזר בו אחר שהתחיל. שמין לו מה שעשה ונוטל. ואם קבלן הוא שמין לו מה שעתיד לעשות. כיצד קבל ממנו בגד לארוג בשתי סלעים ארג חציו והניח חציו שמין לו מה שעתיד לעשות. אם היה שוה ששה דינרין נותן לו שקל או יגמרו מלאכתן ואם היה הנשאר שוה שני דינרין אינו נותן להם אלא סלע שהרי לא עשו אלא חצי מלאכה. בד"א בדבר שאינו אבוד. אבל בדבר האבוד כגון פשתנו להעלות מן המשרה או ששכר חמור להביא חלילין למת או לכלה וכיוצא בהן אחד פועל ואחד קבלן אינו יכול לחזור בו אלא א"כ נאנס כגון שחלה או כיוצא בו. ואם לא נאנס וחזר בו שוכר עליהן או מטען. כיצד מטען אומר להם סלע קצצתי לכם באו וטלו שתים עד שיגמרו מלאכתן ולא יתן להם אלא מה שפסק תחלה ואפילו נתן להם שתים מחזיר מהן תוספת. כיצד שוכר עליהם. שוכר פועלים אחרים וגומרין מלאכתן שלא תאבד וכל מה שיוסף לאלו הפועלים האחרים על מה שפסק לראשונים נוטל מן הראשונים. ועד כמה עד כדי שכרן של ראשונים. ואם היה להם ממון תחת ידו. שוכר להשלים מלאכתו עד ארבעים וחמשים זוז בכל יום לכל פועל אע"פ ששכר הפועל שלש או ארבע בד"א בזמן שאין שם פועלים לשכור בשכרן אבל אם יש פועלים לשכור ואמרו לו צא ושכור מאלו אין לו עליהן [אלא] תרעומת ושמין לשוכר מה שעשה. ולקבלן מה שעתיד לעשות.
<h2>דף עז.</h2>
שכר את הפועל להשקות שדה ובא המטר והשקה אין להם אלא מה שעשו. בא הנהר והשקה נותן להם כל שכרן. השוכר את הפועל לעשות מלאכה כל היום ושלמה המלאכה בחצי היום אם יש לו מלאכה אחרת כמותה או קלה ממנה יעשה שאר היום ואם לאו נותן לו שכרו כפועל בטל. ואם הוא מן החופרין וכיוצא בהן שדרכן לטרוח ואם לא יעשה מלאכה יחלה הרי זה נותן לו שכרו משלם השוכר את הפועל להביא שליחות ממקום אל מקום והלך ואל מצא נותן לו שכרו משלם. שכרו להביא כרוב ודורמסקין לחולה והלך ומצאו שמת או חבריא לא יאמר טול מה שהבאת בשכרך אלא נותן (לך) [לו] כל שכרו וכן כל כיוצא בזה.
<h2>דף עח.</h2>
השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה אם הוחלקה פטור אע"פ שעבר על דעת בעלים ואם הוחמה חייב שהחמימות בבקעה יותר מן ההר מפני [הרוח] שהיא מנשבת בראשי ההרים. [שכרה להוליכה] בבקעה והוליכה בהר אם הוחלקה חייב שהחליקות יותר [בהר] מן הבקעה ואם הוחמה פטור. ואם הוחמה מחמת המעלה חייב וכן כל כיוצא בזה.
<h2>דף עט:</h2>
המשכיר בית לחבירו עד זמן קצוב ורצה השוכר להשכירו לאחר עד סוף זמנו משכיר לאחרים שהם כמנין [בני] ביתו אבל אם היו ארבעה לא ישכיר לחמשה שמה שאמרו ז"ל אין השוכר רשאי להשכיר אינו אלא כמטלטלין. אבל בקרקע או בספינה לא. ואם אמר לו בעל הבית לשוכר למה תטרח ותשכיר ביתי לאחרים אם לא תרצה לעמוד צא והנח אותה [ואתה פטור משכירותו] אינו יכול להשכירו לאחר שזה באל תמנע טוב מבעליו.
שכר הבהמה לרכוב עליה איש לא תרכב עליה אשה. שכרה לרכוב אשה [מרכיב עליה איש ומרכיב עליה כל אשה] בין גדולה בין קטנה ואפילו היא מעוברת או שהיא מניקה.
<h2>דף פ.</h2>
השוכר את הבהמה להביא עשר מדות של חטים והביא עשר מדות של שעורין ומתה חייב מפני שהנפח קשה למשוי וכן אם שכרה להביא עליה תבואה והביא במשקלה תבן (או) [אבל] אם שכרה להביא עליה שעורים והביא במשקלה חטים ומתה פטור וכן כל כיוצא בזה.
השוכר את הבהמה לשאת עליה משקל ידוע והוסיף על משאו. אם הוסיף חלק משלשים על השיעור שפסק ומתה חייב פחות מכן פטור אבל נותן לו שכר התוספת. שכרה סתם אינו נושא אלא במשקל הידוע למדינה לאותה בהמה ואם הוסיף חלק משלשים וטען עליה שלשים ואחד ומתה או נשברה חייב.
<h2>דף פג.</h2>
כתב הר"ם במז"ל השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב מקום שלא נהגו להשכים ולהעריב אינו יכול לכופן. מקום שנהגו לזון יזון הכל כמנהג המדינה.
<h2>דף פז.</h2>
השוכר את הפועל ואמר לו כאחד וכשנים מבני העיר רואין פחות שבשכירות ויותר שבשכירות ומשמנין (בהם) [ביניהם].
<h2>דף קא:</h2>
המשכיר בית לחבירו סתם אין יכול להוציאו עד שיודיעו ל' יום קודם כדי לבקש מקום ולסוף ל' יום יצא בד"א בימות החמה אבל בימות הגשמים אין יכול להוציאו מן החג עד הפסח בד"א בעיירות אבל בכרכים בין בימות החמה בין בימות הגשמים צריך להודיעו י"ב חודש מקודם. וכן בחנות בין בכרכים בין בעיירות. וכשם שהמשכיר חייב להודיעו כך השוכר חייב להודיעו שלשים יום מקודם בעיירות ושנים עשר חדש בכרכים ואם לא הודיעו אינו יכול לצאת. ואע"פ שאינו יכול להוציאו והוא אינו יכול [לצאת] עד שיודיעו מקודם אם הוקרו הבתים יש למשכיר להוסיף עליו ולומר לשוכר או שכור בשוה עד שתמצא או תצא וכן אם הוזלו יש לשוכר לומר למשכיר או שכרו לי כשעור של עתה או הרי ביתך לפניך. נפל בית המשכיר שהיה דר בו יש לו להוציא השוכר מביתו ואומר לו אינו בדין שתהיה אתה יושב בביתי ואני מושלך בדרך. נתן הבית לבנו לקחת בו אשה אם היה יודע שבנו נעשה חתן בזמן פלוני והיה איפשר להודיעו מקודם ולא הודיעו אינו יכול להוציאו ואם עכשו נזדמנה לו אשה והרי הוא נושאה מיד יש לו להוציא שאינו בדין שיהא זה יושב בביתו ובן בעל הבית ישכור בית שיעשה בו חתונה.
מכר הבית או נתנו או הורישו אין השני יכול להוציאו מן הבית עד שיודיענו או שלשים יום מקודם או י"ב חדש שהרי השוכר אומר אין כחך גדול מכח זה שזכית בבית זה (מחליתו) [מחמתו].
המשכיר בית לחבירו [חייב] להעמיד לו דלתות ולפתוח לו חלונות שנתקלקלו ולחזק לו התקרה ולסמוך הקורה שנשברה ולעשות נגר ומנעול וכל כיוצא בדברים אלו שהם מעשה אומן והם עיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות והשוכר חייב לעשות מעקה ומזוזה ולתקן מקום למזוזה משלו. וכן אם רצה לעשות סולם או מרזב או להטיח גגו הרי זה עושה לעצמו.
<h2>דף קב.</h2>
המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לחדשים נתעברה למשכיר (השכיר) [הזכיר] לו חדשים ושנה בין שאמר לו דינר לחדש י"ב דינרין לשנה בין שאמר לו י"ב דינר לשנה דינר לחדש הרי חדש העיבור למשכיר שהקרקע בחזקת בעליה ואין מוציאין דבר מיד בעל קרקע אלא בראיה ברורה. וכן בעל הבית שאמר לזמן זה השכרתיך והשוכר אומר לא שכרתי אלא סתם או לזמן ארוך על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא בעל הבית נשבע היסת ומוציאו מן הבית.
<h2>דף קב:</h2>
השוכר שאמר נתתי שכר הבית שנתחייבתי והמשכיר אומר לא נטלתי בין שהיה שכירות בשטר בין שהיה בלא עדים אם תבעו בתוך ל' יום על השוכר להביא ראיה או יתן ויחרים על מי שלקח [ממנו] או יטעון עליו בדמים שנתן תחלה בפני עצמו וישביענו היסת. תבעו המשכיר לאחר שלשים יום ואפילו ביום ל' על המשכיר להביא ראיה או ישבע השוכר שכבר נתן לו שכר ויפטר. וכן אם שכר ממנו ופירש שיתן לו השכר שנה שנה ותבעו בתוך השנה על השוכר להביא ראיה. אחר השנה ואפילו ביום כ"ט באלול על המשכיר להביא ראיה.
